תאריך: 8.2.26
מאת: עו”ד ישראל אסל – יועץ משפטי לפורום למניעת תאונות עבודה מומחה לתאונות מורכבות ולנזקי גוף. מומחה לתאונות במכונות תעשייתיות מורכבות ותאונות באתרי בנייה ומפעלים.
מבוא
המחרטה היא מן המכונות הוותיקות, השכיחות והבסיסיות ביותר בתעשייה. חרף פשטותה ההנדסית היחסית, מדובר באחת המכונות המסוכנות ביותר בסביבת עבודה. ניסיון מצטבר בארץ ובעולם מלמד כי מחרטות ממשיכות להיות מעורבות בתאונות העבודה הקשות והקטלניות ביותר – קטיעות, תלישות גפיים, פגיעות רב־מערכתיות ולעיתים אף אובדן חיים. העובדה שמדובר במכונה מוכרת, “שגרתית”, ולעיתים אף ישנה, יוצרת אשליה מסוכנת של שליטה ובטיחות, שעה שהסיכון האמיתי נותר בעינו.
מאמר זה מבקש להציג ניתוח מקיף של הסיכונים הכרוכים בעבודה עם מחרטות, תוך שילוב של ידע בטיחותי מקצועי, מסגרת הדין הישראלי ובראשה פקודת הבטיחות בעבודה, וניסיון מצטבר מתאונות חמורות. המאמר נכתב כמאמר מקצועי־ בניסיון לצמצם את מספר הפגיעות ממחרטות או ממכונות תעשייתיות אחרות המצויות במפעלים וחשוב שיהיו ממוגנות לבטח.
מאמר זה בא בעקבות פגיעה קשה שאירעה ללקוח שלי בזמן שעבד במפעל בראש העין ידו נתפסה במחרטה ונתלשה הוא סבל מקטיעה קשר ביותר מסוג שיש ממנה בודדים בעולם.
התברר שהמפעל ביצע שינוי מבנה במחרטה אלתורים, שינה את כל הייעוד של המחרטה ניתן לראות בתמונה הבאה החלפה של השולחן הנע, עליו היה מותקן מאחז כלי עבודה כמו סכינים שונים, בוצע פלטה התאמה והורכב על המחרטה מנוע חשמלי במקום סכין חריטה סטטית.
ניתן לראות את האלתור של הוספת מנוע חשמלי נוסף בתמונה הבאה ואת השימוש שעשו בצינור ביוב מפלסטיק כדי למנוע קפיץ שבבים. הוספת מנוע חשמלי יצר למעשה מכונה חדשה לגמרי הן במישור הבטיחות ולוח החשמל, שהיה צריך לשנותו (ולא שונה) והן במישור הסיכונים שנוצרים מהמכונה.
עקרון הפעולה של מחרטה והסיכון המובנה
המחרטה פועלת באמצעות תנועה סיבובית רציפה של גוף העבודה, של מוט גלם או של רכיבים נעים אחרים, במהירות ובמומנט גבוהים. תנועה זו יוצרת סיכון ייחודי: כל מגע מקרי בין חלק מסתובב לבין בגד, שיער, כפפה, סיב חומר או איבר גוף – עלול להוביל להיתפסות ולמשיכה אל תוך המכונה בתוך שבריר שנייה.
בשונה ממכונות בעלות פעולה מחזורית או נקודתית, במחרטה אין “חלון תגובה” אנושי. מרגע שהחלה היתפסות, אין משמעות לערנות, לניסיון או לכוח פיזי. מדובר במנגנון פיזיקלי ולא התנהגותי. עובדה זו עומדת בבסיס הגישה הבטיחותית המודרנית, שלפיה אין להסתפק בהנחיות זהירות ובהדרכת עובדים, אלא יש לחייב מיגון פיזי אפקטיבי שמונע מגע מלכתחילה.
היתפסות – מנגנון הפגיעה המרכזי
רוב הפגיעות הקשות במחרטות אינן תוצאה של חיתוך ישיר, אלא של היתפסות. בגד רפוי, שרוול, כפפה, סיב פלדה או ניילון, ואף חוסר איזון רגעי – כל אלה עלולים להפוך בן־רגע למנגנון משיכה אל תוך המכונה. הייחוד בפגיעת היתפסות הוא עוצמתה ומהירותה: הגוף האנושי אינו מסוגל להתנגד למומנט שמייצרת מחרטה פעילה.
מכאן נובעת מסקנה חשובה בהיבט הציבורי והמשפטי: אין זה רלוונטי אם העובד היה מנוסה, זהיר או ערני. היתפסות אינה “טעות אנוש” במובן המקובל, אלא תוצאה צפויה של חשיפה לחלק מסתובב שאינו מגודר כראוי.
המסגרת הנורמטיבית – פקודת הבטיחות בעבודה חובת גידור ו/או מיגון לבטח
הדין הישראלי אינו מותיר מקום לספק ביחס לחובת מיגון מחרטות. פרק ג’ לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], סימן א’: מכונות בדרך כלל, קובע איסור סטטוטורי ברור.
סעיף 37 לפקודה קובע: “כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח”. בין היתר נקבע:
• סעיף 37(4): “במכונות שאינן מניע ראשי או ממסרת – כל חלק מסוכן שבהן”;
• סעיף 37(5): “במחרטה – כל חלק של מוט־גלם הבולט מעבר לראש המחרטה”.
הוראות אלה אינן המלצה אלא חובה. משמעותן היא שכל חלק מסוכן במכונה חייב בגידור לבטח, ובמחרטה – קיימת הוראה ייחודית ומפורשת ביחס למוטות גלם מסתובבים. אין מדובר בשיקול דעת ניהולי או בסטנדרט גמיש, אלא באיסור בדין.
משמעות הדרישה “יגודר לבטח”
המונח “יגודר לבטח” מחייב יצירת חציצה פיזית אפקטיבית המונעת מגע עם החלק המסוכן. מיגון חלקי, מגן מאולתר, מגן שהוסר לצורך נוחות, או מגן שאינו מכסה את מלוא אזור הסיכון – אינם מקיימים את דרישת הפקודה. המונח יגודר לבטח נועד להגן על עובד שעושה טעויות בהיסח הדעת תוך כדי עבודתו, אפילו אם חרג מנוהל כזה או אחר או אף אם נהג הרשלנות לעובד לא מגיע גזר דין מוות. המיגון לבטח נועד בדיוק למנוע גזר דין מוות לעובד.
הפקודה מכירה בחריג מצומצם בלבד, כאשר החלק “הוצב או נבנה כך שיש בו אותה מידת בטיחות לכל העובד בחצרים כאילו גודר לבטח”. חריג זה נבחן באופן אובייקטיבי, ונטל ההוכחה לקיומו כבד. בפועל, במחרטות, קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בחריג זה ללא מיגון פיזי ממשי.
אני סבור שהמונח גידור לבטח אין לפרשו באופן פיזי ומצומצם של מיגון או גידור פיזי, מאז נכתבה הפקודה, ישנה התפתחות טכנולוגית ענקית בפן הבטיחות, והיום ניתן למגן מכונות גם במיגונים פיזיים וגם במיגונים טכנלוגיים. כמו לדוגמא, עיניות פוטו אלקטריות, לייזר, חיישני נפח ועוד ועוד אלמנטים טכנולוגים שיפסיקו באופן מיידי את פעולת המכונה מיד אם כניסת גוף זה לאיזור המסוכן של המכונה.
עבודה במכונה בתנועה – חריג צר ומוגדר
סעיף 38 לפקודת הבטיחות בעבודה מבהיר כי גם כאשר נטען שחלק אינו מגודר אך “בטוח”, לא יובא בחשבון אלא “אדם כשיר” המבצע פעולה במכונה בתנועה, ורק בהתקיים תנאים מחמירים: מינוי בכתב, הכשרה מספקת, הכרת הסיכונים ולבוש הדוק ללא קצוות רפויים.
המשמעות ברורה: הדין מכיר באפשרות חריגה ומצומצמת של פעולה במכונה בתנועה, אך ודאי שאינו מתיר שגרת עבודה יומיומית על מחרטה בלתי מגודרת, ובוודאי לא עבודות ניקוי, בדיקה או תפעול רגיל.
התקני בטיחות וניתוק כוח
סעיף 39 לפקודה קובע כי כאשר לא ניתן להשיג בטיחות באמצעות מגן קבוע, יש להתקין התקן אוטומטי המונע מגע עם החלק המסוכן. סעיפים 40–41 משלימים חובה זו ומחייבים התקני בטיחות נוספים, לרבות התקנים לעצירת מכונה מיידית ויכולת ניתוק מהיר של הכוח מהממסרת.
המסר הנורמטיבי חד: הדין דורש לא רק מניעת מגע, אלא גם יכולת תגובה מיידית לאירוע מסוכן.
שינוי ייעוד, אלתורים והחמרת הסיכון
אחד ממקורות הסיכון החמורים במחרטות הוא שינוי ייעוד המכונה. מחרטות שתוכננו לחריטה באמצעות סכין סטטית משמשות בפועל להשחזה, תספורת, חיתוך סיבים או עיבוד חומרים בעלי מאפייני היתפסות חריגים או לדוגמא הפיכת המחרטה למכונה אחרת תוך כדי ביצוע אלתורים בה.
שינוי כזה משנה מהותית את פרופיל הסיכון, לדעתי המקצועית כל שינוי מבנה של המחרטה אסור בתכלית האיסור, בדיוק כפי שאסור לבצע שינויי מבנה המכונות אחרות וכלי הרמה. שינוי מבנה מחייב אישור מאת היצרן, בדיקות התאמות מיגון מלאות. כאשר הוא נעשה ללא תכנון הנדסי וללא מיגון מתאים, מדובר בהפרה ישירה של פקודת הבטיחות בעבודה. אלתור אינו פתרון – הוא החמרת סיכון והעמקת אחריות של הגורם שמבצע שינוי מבנה במחרטה.
ארגון העבודה והסיכון הצפוי
הסיכון במחרטות אינו נובע רק ממבנה המכונה, אלא גם מאופן ארגון העבודה בפועל. הפעלת מספר מחרטות במקביל על ידי עובד אחד, עבודה בחללים מבודדים ללא קשר עין או שמיעה עם עובדים אחרים, לחץ מתמשך לעמידה ביעדי תפוקה, וכן ביצוע פעולות ניקוי, בדיקה או תחזוקה תוך כדי תנועה – כל אלה יוצרים סיכון צפוי ובר־מניעה.
הפקודה, בהגדרתה המצומצמת של “פעולה במכונות שבתנועה”, מלמדת כי שגרת עבודה הכוללת פעולות נלוות בזמן תנועה אינה לגיטימית, אלא חריג צר ומוגדר. ארגון עבודה המתעלם ממגבלות אלו חורג מסטנדרט הבטיחות הקבוע בדין, גם אם לא אירעה עדיין תאונה.
אחריות המעביד ובעל המכונה בשינוי מבנה וייעוד
אחת הסוגיות החמורות ביותר בהקשר של תאונות מחרטה היא החלטה מודעת של מעביד או בעל מכונה לבצע שינוי מבני, תפקודי או ייעודי במכונה, באופן המשנה את פרופיל הסיכון המקורי. שינוי כזה יכול לבוא לידי ביטוי בהחלפת כלי עבודה, התקנת מנועים או סכינים שאינם חלק אינטגרלי מהמחרטה, שינוי מהירויות, או שימוש במכונה לביצוע פעולות שלשמן לא תוכננה. שינוי לוחות החשמל של המכונה, ועוד ועוד.
מבחינה בטיחותית, שינוי מבנה או ייעוד של מחרטה אינו שינוי טכני בלבד. מדובר בשינוי מהותי של סביבת הסיכון. מחרטה שתוכננה לחריטה באמצעות סכין סטטית אינה שקולה, מבחינת רמת הסיכון, למחרטה המשמשת להשחזה, תספורת או עיבוד חומרים בעלי מאפייני היתפסות חריגים. שינוי כזה מגדיל את שטח המגע, את הסבירות להיתפסות, ואת עוצמת הפגיעה הפוטנציאלית.
כמו כן, יש לשים לב לכך שהפקודה מתייחסת למחרטות כמכונות שאמורות לעבוד עם חומר גלם שיש להם סיכון מופחת להתפסות אך כאשר שמים על המחרטה חלק שאינו חומר גלם כמו לדוגמא ציר מברשות פלדה שכל סיב מגדיל את הסיכון להיתפסות זה כבר שינוי מהותי של הסיכון.
מן הבחינה המשפטית, פקודת הבטיחות בעבודה אינה מתירה “אזור אפור” במצבים אלה. חובת הגידור הקבועה בסעיף 37 חלה על כל חלק מסוכן במכונה, וחלה ביתר שאת כאשר השינוי שבוצע יוצר חלקים מסוכנים חדשים או מגדיל את הסיכון הקיים. מעביד או בעל מכונה שבחר לשנות את מבנה המכונה אינו יכול להסתמך על כך שהמכונה הייתה בטוחה בייעודה המקורי; עליו לבחון מחדש את כלל הסיכונים ולנקוט באמצעי מיגון מתאימים.
יתרה מכך, שינוי מבני או ייעודי מבטל, במקרים רבים, טענות הגנה אפשריות. כאשר הסיכון נוצר כתוצאה מהחלטה יזומה של הנהלת המפעל, קשה לטעון לאי־צפיות או ל”שימוש בלתי סביר” מצד העובד. הדין מטיל על המעביד ועל בעל המכונה אחריות מוגברת במצבים אלה, שכן מדובר בסיכון שנוצר ביודעין ולא בסיכון אינהרנטי בלבד.
גם בהיבט הציבורי־ניהולי, שינוי מבנה של מכונה ללא תהליך מסודר של הערכת סיכונים, תכנון הנדסי ואישור בטיחותי, מהווה כשל מערכתי. החלטות מסוג זה מתקבלות לעיתים משיקולי יעילות, תפוקה או חיסכון בניסיון להימנע מרכישת מכונה ייעודית לביצוע אותה העבודה. אך הן נושאות עמן פוטנציאל לנזק אנושי כבד. האחריות לתוצאות אינה ניתנת להסטה אל העובד המפעיל את המכונה בפועל.
לכן, כל שינוי במבנה, בייעוד או באופן השימוש במחרטה חייב להיחשב כנקודת פתיחה חדשה מבחינת בטיחות. שינוי כזה מחייב הערכת סיכונים מחודשת, התאמת מיגון מלאה, עדכון נהלי עבודה, והכשרה ייעודית למפעילים. היעדר צעדים אלה אינו רק כשל בטיחותי – הוא הפרת חובה משפטית.
כיצד מונעים תאונות במחרטות – המלצות יישומיות
מניעת תאונות מחרטה אינה מסתכמת בסיסמאות, אלא מחייבת פעולה מערכתית. ראשית, יש לוודא מיגון מלא של כל חלק מסוכן, לרבות מוטות גלם בולטים, אביזרי אחיזה במחרטה, רצועות הינע וחלקים מסתובבים אחרים. מיגון זה חייב להיות קבוע, תקני ואפקטיבי.
שנית, יש לאסור אלתורים ושינויי ייעוד ללא בחינה הנדסית מחודשת והתאמת מיגון. כל שינוי באופן השימוש במחרטה מחייב הערכת סיכונים מחדש.
שלישית, יש להסדיר הכשרה ייעודית למפעילי מחרטות, בדגש על מנגנון ההיתפסות והשלכותיו, ולא רק על תפעול המכונה. הכשרה זו חייבת להיות מלווה בפיקוח שוטף.
רביעית, יש לארגן את העבודה כך שלא תתבצע הפעלה של מחרטה ללא פיקוח, ולא יידרש עובד להפעיל מספר מכונות במקביל. פעולות ניקוי, בדיקה ותחזוקה יבוצעו רק לאחר עצירת המכונה וניתוק מקור הכוח.
חמישית, על העובדה ללבוש ביגוד מתאים לעבודה סרבל או ביגוד צמוד גוף אחר שיתאים לעבודה בסביבה של חלקים נעים.
שישית, במיוחד המחרטות ישנות, חובה להתקין פטריית בטיחות להפסקת פעולת המחרטה במקרה של חירום, מיקום הפטרייה חייב להיות בסמוך למקום גישה למפעיל המחרטה כדי לעצור את פעילותה.
ולבסוף, יש להטמיע תרבות ארגונית שבה עצירת עבודה מטעמי בטיחות אינה חריגה אלא נורמה. בטיחות אינה פוגעת בתפוקה – תאונה קשה פוגעת בה לאין שיעור.
סיכום
המחרטה היא מכונה שמחייבת אפס פשרות. פקודת הבטיחות בעבודה מציבה איסור ברור: חלקים מסוכנים חייבים בגידור לבטח, והחריגים לחובה זו מצומצמים ומוגדרים בקפידה. פגיעות קשות ממחרטות אינן גזירת גורל, אלא תוצאה צפויה של אי־קיום הוראות הדין.
מחרטה שאינה ממוגנת כראוי, או המשמשת לייעוד שונה ללא התאמות בטיחות, אינה רק סיכון בטיחותי – היא מפגע אסור בדין. מניעת התאונה הבאה תלויה ביישום עקבי של הדין, של הידע המקצועי ושל אחריות ניהולית. זו אינה רק חובה משפטית – זו חובה אנושית.
הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור. המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.
המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.
עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר. עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.
ישראל אסל, משרד עורכי דין, רח’ תוצרת הארץ 3 פתח תקווה
טלפון נייד: 050-8494091 במשרד: 03-5756030
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.
