עו”ד אסל מייצג את משפחתו של המנוח, איש נשוי ואב לארבעה ילדים. הנהג, נסע ברכבו, במהלך הנסיעה הבחין בחפץ על שולי הכביש, הנהג עצר את הרכב, ירד ממנו כדי לקחת את החפץ.
בזמן שהנהג עומד על השוליים, רכב שהגיע במהירות, וסטה לשול, פגע בנהג העיף אותו למרחק רב. לצוותי רפואה שהגיעו למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו של הנהג.
תיק זה הינו מורכב במיוחד בשל הנסיבות המיוחדות, תאונות של נהגים או משתמשי רכבים שירדו מרכבם ונפגעו מרכב אחר תמיד מעוררים מחלוקות בין חברות הביטוח של הרכבים המעורבים איזו חברת ביטוח אמורה לשאת בתשלום הפיצויים למשפחה.
האם חברת הביטוח של הרכב שבו נהג המנוח או חברת הביטוח של הרכב שפגע במנוח?
ההכרעה בעניין זה לא תמיד פשוטה, ולעיתים מורכבות ומחייבת בירור הנסיבות המיוחדות של המקרה שלא תמיד ניתן לדעת. בירור הנסיבות נדרש כדי לקבוע מה היה מעמדו של המנוח. בהתאם למעמד נקבעת חובת הפיצוי.
ככול שמעמדו של המנוח היה כמשתמש ברכב שלו אז חברת הביטוח של הרכב בו נסע צריכה לשלם את הנזק.
ככול שמעמד המנוח היה הולך רגל אז חברת הביטוח של הרכב הפוגע אמורה לפצות אותו. אילו שני הרכבים היו מבוטחים באותה חברת ביטוח סוגיות אלו לא היו ממש רלוונטיות.
במקרה זה, לאחר תחקור של התאונה הגשנו את התביעה כנגד המבטחות של שני הרכבים המעורבים, וזאת משום שסברנו שעצירת המנוח בשול הכביש לא היתה פעולה הכרחית להמשך הנסיעה ולכן המנוח נחשב כהולך רגל.
זאת ועוד, טענו כי מאחר שהיה מגע בין שני הרכבים המעורבים אז ממילא חל סעיף 3(ב) לחוק הפלת”ד ולכן שתי חברות הביטוח צריכות לשלם כל אחת מחצית מהנזק, בנוסף, טענו כי בשל משקלם של הרכבים המעורבים ולאור צו “קל כבד” ממילא חלוקת האחריות תיהיה חצי חצי.
בדרך, זהו הצלחנו למנוע מצב שחברות הביטוח יריבו ביניהם ויתפסו את משפחת המנוח כבני ערובה במשך שנים.
כעת נותר להילחם על גובה הפיצוי שמגיע למשפחה, ליורשים ולתלויים במנוח ולהביא להם את הפיצויים המגיעים להם.
