פועלים מוצאים את מותם בתעלות: תאונות קטלניות באתרי תשתית להנחת צנרת .
הדרכים למנוע אותן ואחריות מינהל הבטיחות בעבודה למחדל המתמשך לתאונות חוזרות ונשנות אלו.
תאריך: 22.6.25
מאת: ישראל אסל, עו”ד מומחה לנזקי גוף בתאונות עבודה ותאונות דרכים והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה.
מבוא
אתרי עבודה בתחום התשתיות והבנייה מהווים מוקד לסכנות רבות, כאשר אחת הקטלניות והנפוצות ביותר היא קריסת דפנות תעלות חפירה. עובדים אשר עוסקים בהנחת תשתיות ביוב, מים, חשמל או תקשורת, מבצעים את עיקר עבודתם בתוך תעלות עמוקות, לעיתים בעומק של למעלה מ-4 מטרים. מחדלים בטיחותיים, תכנון לקוי ושימוש רשלני בציוד הנדסי כבד הם גורמים מרכזיים לתאונות קטלניות – בהן העובדים נקברים חיים תחת עפר, או נפגעים קשה מקריסת צנרת או חפץ כבד.
סוג נוסף של תאונות באתרים מסוג זה הוא פגיעה מחפצים כבדים בזמן הנחתם בתוך התעלה. בדרך כלל עובדים נפגעים ונהרגים עקב פגיעות של צנרות מתכת או בטון, בריכות בטון, תאי תקשורת מבטון במשקל של טונות רבות.
מרבית העובדים שנפגעים בתאונות אלו הם עובדי קבלן להנחת צנרות, רתכים או עובדים כלליים המכינים את התשתית, את הגבהים, בהנחת צנרת ביוב גם פילוס החול כדי לתת שיפוע נכון. הם עובדים בתוך תעלה חפורה בקרקע הצנרת או שהמטען עובר להם מעל הראש, כאשר במקרים רבים הרמת המטענים הללו נעשית על ידי מחפרון או מחפר זחלי או אופני במקום מנוף הרמה תקני.
ביום חמישי האחרון 19.6.25 נהרג עובד בשם עלאא עלי גובארה ז”ל מהישוב אכסאל. מהודעות מד”א דווח כי נפגע מפגיעת חפץ כבד, לעומת זאת בדיווחים בתקשורת דווח כי נפגע ממפולת עפר.
תאונה זו היא התאונה השנייה שאירעה תוך חודש ימים. בדיוק ביום 19.5.25 אירעה תאונה זהה ברח’ הלח”י בבני ברק, גם שם נהרג עובד מפגיעת חפץ כבד בזמן עבודות צנרת, מינהל הבטיחות בעבודה לא עשה דבר וחצי דבר בסוגייה זו ולא עבר חודש ושילם על כך בחייו העובד עלאא עלי גובארה ז”ל.
חשוב לציין כי הסכנות לעובדים בתחום הנחת הצנרת אינה רק תוך כדי עבודות בתוך התעלות. הסכנות עורבות לעובדים אלו גם מחוץ לתעלה כאשר עליהם לקחת צנרות ממערומי צנרת שסופקו על ידי ספק הצנרת.
ביום 7.1.25 נהרג עובד בן 20 באתר הנחת צנרת באזור מלונות ים המלח עקב קריסת מערום מצנרת פלדה. תאונות דומות קורות גם עם קריסות מערומי כלובי כלונסאות שמובאים לאתר בנייה על הסכנות הללו ודרכי מניעתן ניתן לקרוא במאמרי “תאונות קטלניות בשל קריסת מערומי צנרת וגלילי פח”.
במאמר זה נסקור תאונות עבודה קטלניות מהשנים האחרונות, ננתח את הסיבות להתרחשותן, נדון בתקנות ובציוד המגן שנועדו למנוע אותן, ונבחן את ההיבטים המשפטיים המורכבים שמעורבים כאשר ציוד מכני-הנדסי גורם לתאונה.
פרק ראשון: סקירת תאונות קטלניות – תעלות עפר ומחפרים קטלניים
קריסת תעלות עפר
במהלך השנים דווחו על מקרים קשים של עובדים שנקברו חיים כתוצאה מקריסת תעלות. אסקור בקצרה רשימה שאינה ממצה את כל האירועים שפשוט חוזרים על עצמם מספר פעמים בשנה.
עצם החזרתיות על האירועים מלמדת שמינהל הבטיחות בעבודה במשרד העבודה אינו נוקט כל פעולות של יישום לקחים מאירועים אלו, שום פעולת אכיפה פלילית או מניעה אפקטיבית כדי למנוע הישנות של מקרים אלו.
- תאונה מיום 7.1.25 עובד בן 20 נהרג מקריסת מערום צנרת ברזל.
- תאונה מיום 23.8.21 נהרג העובד מואב ביאדסה ז”ל בן 42 במהלך עבודות להנחת קו ביוב בפרדס חנה כאשר קרסו עליו דפנות התעלה. כבר לפני ארבע שנים נתתי תגובה ל YNET ביחס לאירוע זה:
- תאונה מיום 19.5.25 נהרג פועל לאחר שנפל עליו צינור בטון כבד בזמן עבודה בתוך תעלה ברח’ הלח”י בבני ברק.
- תאונה מיום 26.10.23 עובד נהרג במטה יהודה סמוך למושב ישעי בעת שעבד בעבודות חפירת קו מים והקרקע התמוטטה עליו.
- תאונה מיום 14.7.19 בראשון לציון עובד בן 36 נהרג כתוצאה מקריסת חול בתעלה בעבודות השקיה.
- פתח תקווה – עובד נלכד ונחנק תחת קריסת קרקע במהלך עבודת חפירה תת-קרקעית.
פרק שני: ניתוח הגורמים לתאונות
היעדר דיפון תקני
עיקר התאונות של קריסת מערומי עפר על עובדים באופן המסכן חיים קורות בחפירות בעומק העולה על 1.2 מטר. כל חפירה מעבר לעומק זה מחייבת דיפון מתאים – בין אם באמצעות תבניות בטון, תמיכות מתכתיות, או פתרונות ייעודיים. קריסת תעלות ללא דיפון תקני היא תופעה שכיחה, בעיקר בקרקעות חוליות, שאינן יציבות ומועדות לקריסה פתאומית.
ערימות עפר צמודות לשפת התעלה
אחת ההפרות הנפוצות והקטלניות ביותר: הוא הנחת העפר שנוצר עקב החפירה במערום סמוך לתעלת החפירה, בדרך כלל ככול שכלי החפירה קטן יותר ואורך הזרוע שלו קצרה יותר, כך המערום יהיה קרוב יותר לשפת התעלה. מערום זה יוצר לחץ אדיר על דפנות התעלה, ומביא לקריסת הקרקע לעיתים בזמן שהעובד נמצא בתוכה . מלבד נושא המשקל והלחץ שנוצר, נוצר גם הפרש גבהים גבוה יותר שמגדיל את הסיכון לקריסה על העובד כפי שניתן לראות בציור הבא.
הפעלת מחפרונים או באגרים בצמוד לתעלה
רעידות שמייצרים כלים הנדסיים כבדים, כמו מחפרים ובאגרים, גורמות לעיתים קרובות לתזוזת קרקע. כאשר כלים אלו פועלים בצמוד לתעלה, או חונים על שפתה, הם עלולים לגרום לקריסה מיידית. בנוסף, הכלים עצמם מהווים סכנה ישירה – לדוגמה, במקרה שבו הזרוע של הבאגר או כף ההרמה פוגעת בעובד עקב טעות בהפעלה או תקלה מכנית.
ריתוך אונקל הרמה על גב כף המחפר או הבאר – שינוי יעוד הכלי ופגיעה בכיסוי הביטוחי
שני כלי צמ”ה עיקריים משמשים את קבלני הנחת התשתיות והצנרת. המחפר (זחלי או אופני) והמחפרון. הייעוד של כלים אלו הוא אך ורק לצורך ביצוע חפירת תעלות והזזת עפר. בפועל, כלים אלו עובדים בפרקטיקה, פותחים את התעלה, מכינים את התעלה להנחה באמצעות פיזור חול, ואז באמצעות זרוע המחפר או המחפרון מבצעים הנפה של צנרת, בריכות ביוב, תאי תקשורת ועוד.
במקרים רבים את ההנפה מבצעים באמצעות שרשראות או חגורות אותן מחברים לאונקל הרמה שמרותך על גב כף החפירה. הנושא הזה של הוספת אונקל ההרמה באמצעות ריתוך, למעשה משנה את ייעוד המחפר או המחפרון לבצע עבודה של מנוף.
בתמונה הבאה ניתן לראות פרקטיקה של שימוש בבום מחפרון כמנוף ואת הסיכון הטמון בהנחת צנרת בצורה זו, כאשר לעיתים אין למפעיל הכלי שליטה על המטען המונף או שדה ראיה לראות את העובד.
בית המשפט העליון, בפסק דין בעניין פטאטה, קבע כי תאונה המתרחשת בזמן שבוצעה הרמת צינור באמצעות בום אחורי של מחפרון או כף קדמית, מדובר בשינוי ייעוד של המחפרון אשר שולל את תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים וזאת בשל שינוי יעוד המחפרון.
פרק שלישי: דרכי מניעה , פתרונות בטיחותיים ורשלנות משרד העבודה באי הגשת כתבי אישום בגין תאונות מפולות עפר ופגיעה מחפצים כבדים.
תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ”ח 1988 בסעיפים 111- 126 קובעות הוראות ברורות מאוד שמטרתן למנוע מפולות עפר על עובדים להוראות ביחס לאמצעי הדיפון שיש לעשות בהם שימוש לצורך מניעת תאונות מסוג זה.
למעשה די במבחן התוצאה שבו נהרג או נפצע עובד עקב מפולת עפר כדי לקבוע באופן חד משמעי שהופרו תקנות הבנייה ולהעמיד לדין פלילי את מנהל העבודה או את מבצע הבנייה.
חרף העובדה שמדובר באירועים פשוטים להוכיח הפרת תקנות משרד העבודה גם התביעה הראשית וגם הפרקליטות לא הצליחו להגיש כתב אישום אחד בנושא זה.
המינימום שנדרש היה ממשרד העבודה, לעשות אתר הפקת לקחים מכל אירוע תאונה וכפי שאמרתי בועדת העבודה של הכנסת בדיון שהתקיים ביום 21.5.25 יתכן שאתר יישום לקחים היה מאפשר לקבלנים להבין ולהפנים את הסיכונים ולהפיק לקחים ולמנוע את התאונה הבאה. גם בתחום זה חוסר המעש של מינהל הבטיחות בעבודה מקומם ומטריד, במיוחד כאשר מדובר בתאונות שחוזרות על עצמן בתדירות של מספר פעמים בשנה.
אמצעים להפחתת הסיכון לעובדים
- תוכנית חפירה חובה: חפירה מעל 4 מטר עומק מחייבת תכנון הנדסי מוקפד, כולל התייחסות לסוג הקרקע, לתוואי השטח, ולציוד ההנדסי הפועל בסביבה, את תוכנית הדיפון יש לצרף לפנקס הכללי של האתר בכל עת ביצוע החפירה.
- שימוש במערכות דיפון: ישנם פתרונות מוכנים מראש – קירות מתכתיים זמניים, מסגרות דיפון מודולריות, מערכות תומכות מתכווננות – שמטרתן לאפשר עבודה בטוחה גם בתנאים מאתגרים.
- שמירה על מרחק ביטחון: ציוד כבד וערימות עפר יש להרחיק לפחות 2 מטרים משפת התעלה, כדי להפחית עומסים מיותרים.
- אחסון מדורג ומוגן: כל מערום של צינורות או חפצים כבדים חייב להישען על בסיס יציב, מדורג ובטוח, ולעיתים אף עם קיבוע פיזי (שרשראות או תומכים).
- עבודה לפי נוהלי הרמה: אין להתקרב למערום או מטען בזמן הנפה, ואין לאפשר לעובדים להתחבר לצינורות לפני בקרה מקצועית.
- הדרכת חובה: כל עובד בשטח חייב לעבור הדרכה על זיהוי סכנות קריסה, כללי עבודה בסמוך לתעלות, ובטיחות בסביבת ציוד כבד.
- חשוב לציין כי תקנות 111– 126 לתקנות הבנייה נותנות אמצעי בטיחות נוספים במטרה למנוע תאונות בזמן עבודות חפירה.
פרק רביעי: היבטים משפטיים – עילה לפי הפלת”ד או תביעת נזיקין?
עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת”ד)
במקרים רבים שבהם קורות תאונות מפולות עפר או פגיעה ממטען כבד באתר העבודה, מעורבים כלים הנדסיים שונים וזה יכול להיות החל ממחפר זחלי או אופני, מחפרון, שופל או לעיתים גם כלי מיני מחפרון או בבובקט.
במקרים רבים במיוחד כאשר חברת הביטוח המבטחת את הקבלן בפוליסת חבויות מבטחת גם את הכלי ההנדסי בביטוח חובה תמיד תעדיף חברת הביטוח לנסות להחיל את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת”ד) על האירוע. המשמעות: הגבלת גובה הפיצוי למשפחת העובד, בעיקר ברכיבי “כאב וסבל” וכן בחישובי השכר שנעשים לפי ערכי ברוטו בניכוי רכיב מס הכנסה.
הפתרון של תאונת דרכים הוא תמיד קל גם לחברת הביטוח וגם לבית המשפט הוא מייתר את הצורך לדון בשאלות מורכבות של אחריות. אבל את המחיר לקלות הזו משלמת בסופו של דבר משפחתו וילדיו של העובד שנהרג.
אני באופן קבוע מתנגד ככול הניתן להחלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על אירועים שכאלה שלא רק שפוגעים בפיצוי המגיע למשפחה, אלא גם פוגעים באורח אנוש בהרתעה הנזיקית והכוונת ההתנהגות של הקבלנים שגם לא מועמדים לדין פלילי .
כדי להוציא תאונות אלו מתחולת החוק, לעיתים יש להבין לעומק את מאפייני הציוד ההנדסי שהיה באתר התאונה, את המאפיינים הטכניים שלו, את מפרט היצרן ונתונים נוספים שכן יתכן שניתן למצוא פתרון לכך שלא יכול חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
במישור של תביעות נזיקין – הפיצויים גבוהים ומשמעותיים בהרבה
אומנם תביעות אלו מורכבות יותר ויש להוכיח כי הייתה רשלנות של הקבלן, המעסיק או הגורמים המקצועיים (למשל: אי-ביצוע דיפון, הצבת עפר סמוך לשפה, חוסר פיקוח) תביעות כאלה מחייבות הכרה מעמיקה של השטח, אופי העבודה וזיהוי המחדלים. בעבר עסקתי שנים רבות בתחום עבודות העפר והפעלת ציוד הנדסי כבד, כך שהניסיון הייחודי הזה מהשטח מאפשר לי בקלות לזהות את המחדלים “ולנעול” את הקבלן וחברת הביטוח שלו וגם להגיש עררים על סגירת התיק הפלילי כפי שעשיתי בתיק של נטע רוטמן ז”ל שם קיבלה פרקליטות המדינה את הערר שהגשתי, והגישה כתב אישום נגד בעל העגורן שגרם למותה.
בתביעות נזיקין הפיצוי כולל כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, אובדן כושר עבודה או השתכרות בשנים האבודות, הוצאות שיקום סיעוד ועזרה, אובדן שירותי אב ובעל. הפסדי תמיכה לתלויים ועוד.
הפער הכספי בין פיצוי לפי חוק הפלת”ד לתביעת נזיקין יכול להגיע למאות אלפי שקלים, לעיתים מעל מיליון ש”ח, במיוחד כשמדובר בעובדים צעירים.
סיכום
תאונות עבודה שבהן עובדים נקברים חיים בתעלות חפירה או נפגעים מקריסת חפצים כבדים הן תוצאה ישירה של רשלנות, חוסר תכנון, וסטייה מהנחיות בטיחות בסיסיות. בעידן שבו הטכנולוגיה מתקדמת ומנגנוני הבקרה קיימים, אין סיבה להמשך היפגעות קטלנית של עובדים – מלבד חוסר אכיפה ומודעות.
השילוב של הנדסה נכונה, אכיפה תקיפה, חינוך מקצועי לעובדים ומודעות משפטית – הם אלו שימנעו את האסון הבא. כל תעלה שלא תדופן כראוי, כל עפר שמונח סמוך לשפת חפירה, וכל מחפר שפועל קרוב מדי – הם הפוטנציאל לאירוע טרגי שאפשר למנוע מראש.
אין לי ספק כי אילו משרד העבודה היה נוקט יד קשה כלפי הקבלנים שאצלם נגרמו תאונות אלו, מספר התאונות היה הולך וקטן, אך המצב הוא הפוך, תוך חודש אחד נהרגו שני עובדים מפגיעת חפץ כבד בזמן שעבדו בתעלה חפורה.
הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור.
המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.
המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.
עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר.
עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.
* האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.
