חובת זהירות מושגית וקונקרטית במישור האזרחי והפלילי של  מהנדסים ובודקים מוסמכים למכונות הרמה  ועגורני צריח  

תאריך: 13.5.25

מאת: ישראל אסל, עו”ד מומחה לנזקי גוף בתאונות עבודה ותאונות דרכים והיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה.

להורדת המאמר בגרסת PDF לחץ כאן.

מאמר זה מתמקד בעיקרו באחריותם של מהנדסי מכונות, המוסמכים מטעם משרד העבודה  כבודקי מכונות הרמה, מעליות ועגורני צריח. העקרונות המשפטיים במאמר רלוונטיים לכלל המהנדסים מכלל התחומים לרבות, מהנדסי בניין וקונסטרוקציה.

נכון שגם חתמי פוליסות בחברות ביטוח יקראו בעיון מאמר זה ויבחנו שילוב החרגות בפוליסות ביטוח צמ”ה, קבלניות ואחריות מקצועית של בודקים מוסמכים כפי המוצע.

הקדשה:

את מאמר זה אני מבקש להקדיש לחוקרי יחידת פל”ס בלהב 433 המופקדים על נושא חקירת תאונות קטלניות בעגורנים ומכונות הרמה. מחלקת הונאה במשטרת ישראל, פרקליטות מדינת ישראל אזרחי ופלילי, מנהלי מחלקת תביעות בחברות ביטוח המבטחות קבלנים באתרי בנייה ובודקים מוסמכים, ועדת העבודה בכנסת, הועדה לעובדים זרים, המוסד לבטיחות וגיהות, לשכת המהנדסים ומינהל הבטיחות בעבודה.    

המסר המרכזי במאמר:

מהנדס המפעיל שיקול דעת הנדסי כתירוץ והצדקה להפרת חוק תקנות ותקינה מפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלת עליו. כל עוד התקנות והחקיקה בתוקף אין מקום ללוגיקה לפיה החוק והתקינה מיושנים ו/או לא רלוונטיים ולכן ניתן להפר אותם עם רעיון טכנולוגי הנדסי יצירתי או חדשני.

רקע – הכרעת דין קריסת חניון הברזל בתל אביב

ביום  7.5.25 ניתנה על ידי כב’ השופט וסגן הנשיאה אור ממון מבית המשפט השלום בתל אביב  הכרעת דין בתיק הפלילי ת”פ 17306-12-20 מדינת ישראל נ’ חנוך צחר, בפרשה המוכרת יותר בשם “אסון קריסת חניון הברזל” בתל אביב.  באסון זה נהרגו 6 עובדים ועוד 20 עובדים נפצעו בדרגות חומרה שונות. 

בית משפט השלום בהכרעת דין ארוכה ומנומקת, החליט להרשיע את המהנדס הנאשם, צחר בעבירת גרם מוות ברשלנות, תוך שבית המשפט העדיף לקבל את עדותו וחוות דעתו של פרופ’ יהושע פרוסטיג יו”ר ועדת החקירה ההנדסית לחקירת הכשל בחניון שכללה נציגים מהמכון הלאומי לחקר הבנייה ונציגים מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. חוות דעת הועדה הוגשה לבית המשפט מטעם משטרת ישראל.  

בית המשפט ערך ניתוח מעמיק של הראיות וחוות דעת המומחים שהוצגו בפניו, והתמודד בהכרעת דין מפורטת מאוד, עם חישובי עומסים ונושאים טכניים תכנוניים מורכבים בתחום תכנון וקונסטרוקציית המבנים.   

בהכרעת הדין הקדיש בית המשפט פרק לנושא חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מהנדס המתכנן מבנים, בית המשפט ציין כי “דומה כי אין מחלוקת שמתכנן מבנה חב חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות כלפי אנשים שיהיו בתוך או בסמוך למבנה”. ובהמשך ציין בית המשפט כי “יש מקום להרחיב באשר למקור חובות הזהירות המוטלות על כתפי הנאשם וזאת לאור מעמדן הנורמטיבי הגבוה” בית המשפט הפנה לסטנדרטים שנקבעו בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש”ל 1970 המאמצות את  ת”י 466 או בשמו האחר “חוקת בטון”.   

לאחר ניתוח כל הראיות, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה שהכשל שהוביל לקריסת חניון הברזל ולמותם של 6 עובדים ופציעתם של עוד 20 אחרים היה כשל חדירה. 

בית המשפט קבע כי הנאשם, המהנדס צחר, אחראי לכשל משום שלא תכנן תקרה בהתאם לכוחות התכן לחדירה על פי תקן ישראלי רשמי ומחייב.  הוא אף לא ביצע חישובי חדירה לתקרה, במהלך התכנון לא ביצע  בדיקות שניתן היה לבצען בקלות יחסית שאם היו מבוצעות הכשל במבנה היה מתגלה וסביר שהיה נמנע.   

הקונספציה שקרסה – על זחיחות ויהירות של מהנדס  

הכרעת הדין בעניין חניון הברזל חשובה מאוד לעניין קביעת אחריותם של מהנדסים בכלל ומהנדסי מבנים בפרט. אני רואה בהכרעת דין זו כמסר חשוב ביותר שמעביר בית המשפט למהנדסים מכל התחומים לפיו בית המשפט לא נרתע מבירור לעומק של תיקים מקצועיים וטכניים מורכבים, מורכבות טכנית זו אינה הדבר שימנע מבית המשפט להגיע לחקר האמת ולהרשעה בפלילים.   

מעיון בהכרעת הדין, לא ניתן להתעלם מגישתו הזחוחה והיהירה של הנאשם המהנדס צחר והתייחסותו המזלזלת להוראות החוק התקנות והתקינה. וזאת חרף העובדה שהנאשם, מחד,  מאשר שהוא החליט להתעלם מהוראות תקנות התכנון והבנייה ונושא חוקת הבטון ומאידך הוא מודה שהתקן הוא שווה ערך לחוק.

טענותיו של המהנדס צחר היו כי מי שכתב את התקן אינו מבין מה כתב וגם לא המהנדסים מהטכניון שכתבו את דו”ח החקירה.  במילים פשוטות “חוץ מהנאשם אף אחד לא מבין כלום” מפאת חשיבות הדברים נצטט מהכרעת הדין. 

אחת מהסיבות שלדעתי הובילו ליהירות הזו של הנאשם היא המחשבה המוטעית לפיה “זה עניין מקצועי וזה עניין של חישובים. זה לא עניין של מה שנראה, לא אומר כלום מה שנראה “ ולכן הניח שבית המשפט לא ממש מסוגל להתמודד עם נושאים כל כך מורכבים.

הקונספציה היהירות והזחיחות  של הנאשם צחר, קרסה. בסופו של דבר בית המשפט לא קיבל את גישתו המזלזלת, ופשוט עשה את הדבר המתבקש והפשוט ביותר, בית המשפט בחן האם הנאשם מילא אחר הוראות החוק התקנות והתקינה המחייבת. כל רעיון או תיזה לחריגה מהוראות אלו נדחתה וכך נכון שיהיה מאחר שלדעתי אין כל מקום לשיקול דעת “הנדסי” כתירוץ והצדקה להפרת חוק תקנות ותקינה.     

יו”ר ועדת החקירה פרופ’ פרוסטיג נשאל בבית המשפט שאלה פשוטה מה קורה אם אי אפשר לקיים את הוראות התקינה ברמה המעשית בשטח, לכך השיב באופן הפשוט ביותר “לא לבנות”.

בזחיחות ויהירות דומה לזו של צחר נתקלתי במספר מקרים של תיקי תאונות קריסת עגורנים מסוגים שונים שבהם נתבעו מהנדסים שהם בודקים מוסמכים למכונות הרמה ועגורני צריח.

אותם מהנדסים בטוחים שמדובר בתיקים מקצועיים ושממילא אף אחד לא מבין בהם כלום וחלקם היו כל כך שאננים שאפילו לא הפעילו את פוליסת הביטוח. הם סברו שאם מדובר במושגים טכניים אז רק  הם “יודעים הכל” ויש להם שיקול דעת בלתי מוגבל להחליט מה שהם רוצים כי ממילא אף אחד לא באמת יודע ואף אחד לא יכול לבדוק אם  הם חורגים מהסטנדרט.

הקרקע שהפכה לכר פורה להתפתחות היהירות היא עצם העובדה שמנהל הבטיחות בעבודה האחראי על הבודקים אינו מפגין מקצועיות בתחום זה וכל שיקוליו נגועים באינטרסים אישיים ולחץ של מקורבים. וגם משטרת ישראל, יחידת פל”ס ב 433, עורכי הדין בפרקליטות והשופטים אינם ממש בקיאים בנושאים טכניים הקשורים למנופים ועגורנים, כך מתקבלת בקרב הבודקים המוסמכים התחושה שהכל פרוץ, שאין אף אחד על ההגה ולכן ניתן לעשות מה שרוצים ולא לתת את הדין.       

כך לדוגמא כדבר המשקף את ההפקרות שגרם מנהל הבטיחות בתחום הבודקים המוסמכים. הגיש בודק מוסמך לעגורני צריח שנתבע בתיק נזיקין חוות דעת לבית משפט המחוזי של בודק מוסמך לעגורני צריח בשם אמיר גהלי אשר כתב כך  “בספר היצרן לא נתונה ספציפית האפשרות לשימוש בחוליה שתולה אלא ברגלי שתילה בלבד” אך לדעתי השימוש בחוליה שתולה הינו לגיטימי לכשעצמו ונכון מבחינה הנדסית.

כלומר לגישתו של הבודק, שיקול הדעת ההנדסי שלו מחליף את הוראות תקנות העגורנים וכן את הוראות ספר היצרן וחמור מכך נוגד איסור יצרן ספציפי שהועבר למינהל הבטיחות בעבודה על ידי היצרן האוסר שימוש בחולית תורן עגורן לצורך שתילה בקרקע במקום שימוש ברגלי שתילה מקוריות.   

מינהל הבטיחות בעבודה שגם הוא נתבע בתיק זה, מודע לחוות הדעת אך במקום לזמן את המהנדס לשימוע על הפרת נוהל בודקים מוסמכים והפרת תקנות העגורנים מפקח עבודה ראשי מתעלם מהתופעה החמורה ויושב בחיבוק ידיים.   

הכרעת הדין בעניין צחר, מהווה עבור כל הבודקים המוסמכים למכונות הרמה ועגורני צריח תמרור אזהרה אדום בוהק שאמור להזכיר להם כי יש להם חובת זהירות מושגית וקונקרטית  כלפי העובדים באתרי הבנייה והציבור כולו. כל חריגה מהוראות תקנות הבטיחות, ספר יצרן, תיק רישום דגם המנוף (בעגורני צריח) והתקינה הרלוונטית הינה הפרה של חובות זהירות, אלו אשר יש בכוחה כדי לגרור אחריה חיוב בנזיקין והעמדה לדין פלילי.    

מהי חובת זהירות מושגית וקונקרטית?

עוולת הרשלנות מורכבות משלושה יסודות מרכזיים.  נזק,  קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לקרות הנזק  והתרשלות, סטייה של המזיק מסטנדרט התנהגות.   

חובת הזהירות המושגית והקונקרטית אלו שתי החובות העיקריות שעל פיהן נבחן יסוד ההתרשלות. ראה פסק דינו של בית המשפט העליון בע”א  145/80 שלמה ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש. פסק דין זה אומנם עוסק בתחום אזרחי – נזיקין  אך, המבחנים לעניין חובות הזהירות רלוונטיים גם למשפט הפלילי.  בית המשפט העליון הגדיר את שתי החובות הללו כך:

חובת זהירות מושגית – קיומה של חובה זו נקבעה על פי מבחן הצפיות. במסגרת מבחן  זה נבדק   האם אדם סביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. הפסיקה קבעה שדי בצפייה כללית של גרימת הנזק ואין צורך לצפות את הנזק לפרטי פרטים.    

בהקשר לבודקים מוסמכים ניתן די בקלות לומר שמעצם תפקידו של הבודק המוסמך לבדוק את תקינות מכונות ההרמה במטרה למנוע תאונות ואסונות כל שמתקיימת ביחס אליו צפויות של האדם הסביר להתרחשות הנזק.

חובת הזהירות הקונקרטית – גם היא נקבעת על פי מבחן הצפיות, והשאלה הראשונה הנשאלת היא האם אדם סביר היה יכול לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק? ככול שהתשובה לכך חיובית נשאלת שאלה נוספת והיא האם האדם הסביר צריך היה, כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של הנזק.

בהקשר זה יש לבחון גם את סטנדרט ההתנהגות, אשר לעיתים נקבע על ידי המחוקק בחיקוק ועשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת מאדם סביר לצורכי עוולת הרשלנות.   

בהקשר לבודקים מוסמכים נראה כי פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש”ל 1970 (להלן:”הפקודה”) קובעת סטנדרט מחמיר מאוד לבודקים מוסמכים  ביחס לבדיקה של מכונות הרמה.

כך למשל נקבע בסעיף 81 לפקודה כי “מכונת הרמה על כל חלקיה תיבדק ביסודיות” כך גם ביחס לבדיקת אביזרי הרמה וכן שימוש ראשון באביזרים אלו נקבעה בסעיף 76 ו 75 שאלו יבדקו ביסודיות.  באופן דומה נקבע גם  ביחס לדודי קיטור בסעיף 104 וגם ביחס למעליות בסעיף 59א לפקודה כי נדרשת בדיקה יסודית.   

סעיף 229 לפקודה קובע עונש של שלושה חודשי מאסר לבודק מוסמך שלא ביצע בדיקה ביסודיות, או עונש של שנת מאסר לבודק מוסמך שערך תסקיר כוזב ביודעין. 

ביחס לבודקים מוסמכים לעגורני צריח אלו כפופים גם להוראות תקנות  הבטיחות בעבודה (עגורני צריח) תשכ”ז 1966 (להלן:”תקנות העגורנים”) שקובעות סטנדרטיים מחמירים נוספים שאינן מפורטים ביחס למכונות הרמה אחרות כמו לדוגמא איסור על כל שינוי במבנה העגורן או מנגנון הפעלתו ביחס לדגם הרשום.   

מאחר שמהות בדיקת עגורן צריח על ידי בודק מוסמך היא בחינה האם הוא מוצב ומופעל בהתאם לרישום הדגם, כל הוצאת תסקיר בדיקה לעגורן צריח המופעל בתצורה שאינה תואמת לרישום הדגם בפנקס הדגמים, דעתי היא,  שיש לראותו כתסקיר כוזב שניתן ביודעין כמוגדר בפקודת הבטיחות.

מסירת תסקיר המאשר הפעלת עגורן צריח בניגוד לרישום הדגם מקים חובת זהירות קונקרטית במישור האזרחי והפלילי וגם מחייב את מנהל הבטיחות בעבודה לפעול לאלתר בפן המנהלי מכוח נוהל בודקים מוסמכים ולשלול לאלתר את הסמכתו של הבודק. 

היקף האחריות של בודק מוסמך למכונות הרמה

מעטים מאוד הם פסקי הדין העוסקים באחריותם של בודקים מוסמכים למכונות הרמה שניים מהם מתחום הנזיקין.  במישור הפלילי, בתאונות עגורנים משטרת ישראל ויחידת פל”ס בלהב 433 לא השכילו להתמקד בבירור מעמיק של אחריותו של הבודק המוסמך גם במקרים שבהם היה די ברור שהבודק עצמו היה צריך להיות נאשם בכתב האישום אך משום מה הוא הופיע בכלל כעד תביעה מטעם המדינה.    

לאחר טיפול באין ספור תאונות עגורנים, הכלל המנחה הראשון שלי בבירור האירוע הוא חיפוש אחר שינויים בעגורן.  איפה בוצע שינוי מבנה בעגורן? איפה לא פעלו בהתאם לספר היצרן? איפה החריגה? תמיד יש חריגה! איפה פעלו בניגוד לתקנות ולתקן? בירור זה צריך באופן טבעי להוביל לתסקיר הבדיקה ולבודק המוסמך.

באותה הדרך צריכה גם יחידת פל”ס בלהב 433 להתחיל את חקירות תאונות עגורנים כאשר ברירת מחדל צריכה להיות שהתאונה אירעה בשל הפרת רישום הדגם והוראות ספר היצרן שנוסח שאושר בתעודת הבדיקה בעת יבוא העגורן.   

 במישור המנהלי יש למפקח עבודה ראשי סמכות לשלול את הסמכתו של בודק מוסמך, אך בשנים האחרונות מפקח עבודה ראשי לא הפגין די מקצועיות בביצוע השימועים וחרף העובדה שהובאו לפניו מקרים מובהקים של הפרת נוהל בודקים מוסמכים לא שלל לבודקים מוסמכים את ההסמכות. וזאת בין היתר גם משיקולים זרים ולחצים חיצוניים וכן בשל חרדה לא מובנת של המחלקה המשפטית במשרד העבודה מפני הגשת עתירות לבג”צ.    

בתיק ת.א (שלום חיפה)  3603/98 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע”מ והפניקס הישראלי נ’ אינג’ דב יהלום ניתן ביום 15.10.06 פס”ד. בתיק זה עסק בית המשפט בתאונה שבה נהרג מנופאי מקריסת עגורן צריח מסוג קדילון. הנתבע יהלום היה מהנדס בודק מוסמך לעגורני צריח שבדק את העגורן. ביחס אליו קבע בית המשפט כי למהנדס הבוחן עגורנים יש חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העובדים. בית המשפט בפסק דינו הסתמך על חוות דעתו של מהנדס צברי ממכון המתכות של הטכניון וקבע כי בעגורן נמצאו סדקים ישנים בקורות הראשיות ובאחד האלכסונים וכי מחובתו של הבודק המוסמך היתה להפסיק את פעולת העגורן. בית המשפט הטיל על הבודק המוסמך אחריות לנזק בשיעור של 30% . יהלום הושעה מתפקידו כבודק מוסמך על ידי מנהל הבטיחות בעבודה בתקופה שעוד היה שם במינהל הבטיחות את האומץ לזמן בודקים לשימועים ולקחת הסמכות.    

בתיק ת.א  (מחוזי חיפה) 18/93 עמונואל אברושמיאן נ’ יוסף רייפנברג ומשרד העבודה ניתן ביום  20.5.01 פס”ד. גם מקרה זה עסק בקריסת עגורן צריח מיום 4.12.89 במפעל לשיפוץ מכולות, באותו המפעל קרס  עגורן צריח תוצרת וויץ שנת ייצור 1963 וגרם לפציעתו של עובד.

בית  המשפט קבע כי העגורן היה ישן מאוד והתגלו בו סימני קורוזיה וסדיקה ישנה, התגלו מרווחים מוגזמים בין גלילוני הצידוד לבין טבעת הזר, קיום סדקים בחלקים שונים של המנוף ובין השאר במסגרת הפלדה כאשר הסדק לא תוקן בצורה מקצועית. 

בית המשפט קבע כי הבודק המוסמך רייפנברג התרשל בכך שנמנע מלברר את ההיסטוריה של העגורן.  וכן כי פעל ברשלנות בכך שהוא לא עשה דבר כדי לוודא ביצוע תיקון ליקויים בעגורן  על ידי עריכת ביקורת נוספת סמוך לכתיבת התסקיר שבו דרש את התיקון המיידי.

בית המשפט ציין שאין כל חשיבות למועד הסטטוטורי שבו היה צריך לערוך בדיקה חוזרת ואסור היה לבודק המוסמך להמתין 14 חודשים עד לבדיקה הבאה. בית המשפט קבע כי חלה על הבודק המוסמך חובה לוודא תיקון ליקויים שצוינו בתסקיר, הערה זו של בית המשפט ראוי שתילקח בחשבון על ידי הבודקים המוסמכים שהיום מוסרים תסקירים ונעלמים.   

רשלנות נוספות שייחס בית המשפט לבודק המוסמך היתה שהבודק לא דיווח למשרד העבודה על מצבו של העגורן וזאת למרות שהוא ידע שבעל העגורן אינו מבצע את הוראותיו. בית המשפט קבע שלחלופין היה על הבודק המוסמך לתת תסקיר קצר מ 14 חודשים ל 30 יום בלבד על מנת לתת הזדמנות אחרונה לתיקון הליקויים. בית המשפט ייחס אחריות בשיעור של   25% לבודק המוסמך.

בפסק דין זה, לא נפקדה גם אחריותו של משרד העבודה לקריסת העגורן, בית המשפט מתח ביקורת קשה על משרד העבודה שאינו מנהל תיקים מסודרים ומלאים לגבי כל עגורן והפניית תשומת הלב של הבודקים המוסמכים בדבר הצורך לעיין בתיקים אלו.

כמו כן, הוטלה אחריות על משרד העבודה משום שבית המשפט סבר כי ישנה חובה של מפקחי המינהל לעבור ולבדוק את התסקירים המוגשים להם על ידי הבודקים המוסמכים הפרטיים. הנימוק לכך היה שקיים חשש שבודקים מוסמכים פרטיים ייטו שלא לנקוט צעדים “לא פופולריים” נגד בעלי הציוד המשלמים להם עבור התסקיר.   

בית המשפט התייחס גם לניגוד האינטרסים המובנה בתפקיד בודק מוסמך פרטי, התלוי בפרנסתו בבעל המפעל או הקבלן. לכן, בנסיבות אלו קבע בית המשפט שתפקיד המפקחים הממשלתיים היה להיות הגורם המאזן של ניגוד האינטרסים הזה ולבדוק את התסקירים שמגיעים למינהל.    

בפסק דין זה צויין כי תסקירי הבודקים המוסמכים היו מונחים בארגזים במסדרון במשרד העבודה, לא טופלו או נבדקו והרושם הוא שזה המצב עד היום, כלום לא השתנה.  בית המשפט המחוזי דחה את טענת המדינה וקבע שאם אין די כוח אדם לטפל בכל התסקירים אין למדינה אלא, להלין על עצמה בלבד ובנסיבות אלו הוטלה אחריות על המדינה בשיעור של 15%.

הגדלת האחריות של הבודק המוסמך

דעתי המקצועית, כמי שמטפל באין ספור תאונות קריסות עגורנים ומנופים ובמטרה ליצור הרתעה ולמנוע תאונות במעורבות מנופים ועגורנים שקריסתם יכולה להפוך “למגה פיגוע”,  שיש להגדיל באופן מהותי את היקף האחריות של בודק מוסמך למכונות הרמה ועגורני צריח.

אני סבור שבמקרים של קריסות ותאונות עגורנים  שאירעו עקב  שינוי מבנה העגורן, שימוש בעגורן שלא בהתאם להוראות היצרן, התקינה והתקנות במדינת ישראל ותיקוני עגורנים שלא בסטנדרט שנקבע על ידי היצרן, אז יש להטיל על הבודק המוסמך אחריות בשיעור של  100%.    

ההצדקה לכך היא שהבודק המוסמך הוא הגורם היחיד אותו מינתה המדינה כדי למנוע את הכשלים שציינתי לעיל. הבודק המוסמך הוא שלוח של המדינה והוא זה שנותן מטעמה את התסקיר שמהווה אישור הפעלה לעגורן.  

ברגע שבודק מוסמך מחליט על דעת עצמו ליתן תסקיר למנוף, חרף העובדה שיש שינוי מבנה במנוף או נערך בו שימוש שנוגד את התקינה וספר היצרן או שהוא עד לתחזוקה שאינה בסטנדרט שנקבע על ידי היצרן למעשה הבודק חוטא למילוי התפקיד שלשמו מינתה אותו המדינה, והוא לוקח על עצמו האחריות לכל כשל בעגורן.  

בודק מוסמך שנתקל בחריגות במנוף אסור לו לתת תסקיר בדיקה ויש לפסול את המנוף. הוראות פקודת הבטיחות, תקנות הבטיחות, תיק רישום דגם וספר היצרן שאושר בתפוצה עולמית הן למעשה “חוקת הבטון” של תחום כלי ההרמה. 

בדיוק כפי שציין  פרופ’ פרוסטיג בעדותו בבית המשפט בעניין חניון הברזל, אם לא ניתן לבנות על פי התקן אז פשוט לא לבנות. גישה זו אינה שונה בתחום מכונות ההרמה, אם העגורן אינו בתצורה שנקבעה בתיק רישום הדגם (ביחס לעגורני צריח) או בהתאם להוראות היצרן צריך לפסול את הכלי ואסור לתת לו תסקיר המאשר שימוש בו.    

בודק מוסמך שמחליט בכל זאת לתת תסקיר לוקח על עצמו את כל האחריות לכל נזק שיגרם במישור האזרחי, פלילי והמנהלי מול משרד העבודה.  הסיבה לכך מאוד פשוטה, היכולת להשבית את המנוף מעבודה היא אך ורק בידי הבודק המוסמך ואם יש לבודק ספק אז אין ספק, לא נותנים תסקיר לעגורן שאינו עומד בהוראות פקודה והתקנות.   

נוהל בודקים מוסמכים תפקיד בודק מוסמך ומגבלות אתיות  

משנת 2007 קיים במינהל הבטיחות בעבודה נוהל ברור לבודקים מוסמכים, אך במהלך השנים הגעתי לכלל מסקנה שמינהל הבטיחות בעצמו מפר את הנוהל. 

בנוהל נקבע מדרג אחריות של הבודק המוסמך וכיצד עליו לבדוק מכונת הרמה או עגורן צריח. הנקודה החשובה בנוהל היא שהוא קובע למען הסר כל ספק, ובדיוק מה שלא הבין הנאשם צחר, שהחוק במדינת ישראל, התקנות ונהלי מפקח עבודה ראשי הם ההוראות המחייבות מעל הכל.   

ניתן לראות שנוהל הבודקים המוסמכים אינו מאפשר לבודק המוסמך כל שיקול דעת מקצועי “תכנוני” ועליו לפעול אך ורק בהתאם למדרג הקבוע בנוהל, כאשר הוראות החוק והתקנות גוברות על כולן.  הנוהל גם קובע כי במקרה של התנגשות בין הוראות שונות יש לפעול לפי הדרישות המחמירות מבין ההוראות.    

הנוהל קובע הוראות מיוחדות לבודקים מוסמכים במישור האתיקה המקצועית ואני אתייחס במאמר זה לשתי הוראות חשובות וקריטיות: 

הוראות אלו מופרות על ידי בודקים מוסמכים גם לעגורני צריח וגם של מכונות הרמה שגם מתכננים עגורנים על רכבים למשרד התחבורה לצורך יבוא ואישור לעמדה מס’ 1 וגם נותנים לכלים אלו תסקיר. תלונות על כך הגיעו למנהל הבטיחות בעבודה, אך הוא התעלם מכל התלונות שהגיעו אליו בנושא.

אחריותם המושגית והקונקרטית של בודקים מוסמכים לעגורני צריח 

בימים אלו נפתח קורס חדש להכשרת בודקים מוסמכים לעגורני צריח וזאת בעקבות בג”צ 9257-08-24 ישראל אסל נ’ מנהל הבטיחות בעבודה שהגשתי בנושא. אומנם העתירה נדחתה, אך בסופו של דבר הקורס יצא אל הפועל וזה מה שחשוב לאחר שנים רבות שנמנעו מפתיחת קורסים.    

המסר שלי לחניכים של הקורס, במיוחד לאור פסק הדין בעניין חניון הברזל, אל תחפשו הרפתקאות, אל תקבלו מסמכי יצרן “מהצד” או אישורים למראית עין. תפעלו אך ורק בהתאם להוראות  תקנות עגורני צריח, נהלי מפע”ר והתקינה הרלוונטית לכלים אלו. ביום שיקרה אסון תישארו לבד להתמודד במישור האזרחי והפלילי וכפי שתראו בהסברים בהמשך גם מינהל הבטיחות יטיל עליכם את האשמה.    

תקנות עגורני צריח, מאוד מפורטות וברורות, ואני סבור שכל בודק מוסמך שחורג מתקנות עגורני צריח לוקח על עצמו סיכון אדיר במישור האזרחי, הפלילי וגם במישור הכיסוי הביטוחי.

חשוב להסב את תשומת לב הבודקים לכך שתקנה 99 לתקנות עגורני צריח קובעות הוראות שיריון לתקנות ואיסור לתת כל הוראה הנוגדת את התקנות. 

ביחס לכיסוי ביטוחי, אני ממליץ לכל חברות הביטוח בישראל אשר מבטחות בפוליסת אחריות מקצועית בודקים מוסמכים לעגורני צריח וגם קבלנים בפוליסות קבלניות וצמ”ה  להוסיף חריגים בפוליסות שבהם ירשם באופן מפורש כדלקמן:  

“לא ינתן כיסוי ביטוחי לבודק מוסמך או קבלן או בעל עגורן אשר אישר להפעלה עגורן צריח בתצורה שאינה תואמת את תיק רישום דגם העגורן במשרד העבודה, את הוראות ספר יצרן שהוגש לרישום הדגם ואת הוראות תקנות העגורנים ונהלי מפע”ר”.  

“לא ינתן כיסוי ביטוחי לעגורן שנערך בו שינוי מבנה או מנגנון הפעלה בניגוד לתקנה 6 ותקנה 11 לתקנות העגורנים”.

“לא ינתן כיסוי ביטוחי לכל פעולה הנוגדת את הוראות תקנות העגורנים ואשר משוריינת על ידי תקנה 99 לתקנות אלו”.

אחריות בודק מוסמך לאירוע  קריסת עגורן 345  MD  POTAIN  בבת ים –  בחודש 2/17 קרס עגורן צריח בבת ים המנופאי נפצע באורח קשה. בתיק זה חשפתי כי שתילת העגורן לא בוצעה באמצעות רגלי שתילה מקוריות של היצרן, אלא,  בדרך של אלתור שתכנן לא אחר מאשר הבודק המוסמך שבדק את העגורן. 

אותו האלתור, הוא למעשה שימוש בחולית תורן רגילה של עגורן ממשפחת MD אליה רותכו פלטות בתחתית החוליה בהתאם לתכנון והנחיות של הבודק המוסמך. למעשה הרעיון בבסיס תכנון זה היה רצון לחסוך ברכישת רגלי שתילה מהיצרן. כך  ניתן באמצעות עלות של חולית תורן   אחת לבצע  חמישה סבבי שתילה ולחסוך לקבלן כ 150,000 ₪. 

אומנם נטען על ידי הבודק המוסמך כי לא “האלתור” שלו הוא זה שהביא לקריסת העגורן, אך דעתי שונה שכן ברגע שהבודק המוסמך ראה ששתילת העגורן אינה מבוצעת בהתאם לתיק רישום הדגם וספר היצרן הוא היה חייב לפסול את העגורן ולאסור כל שימוש בו ולדווח על כך מייד למפע”ר.   

אילו העגורן היה נפסל, לא היתה לקבלן כל ברירה אלא לחצוב את הביסוס, להתקין מחדש את הכלי על רגלי שתילה בהתאם להוראות היצרן והתאונה היתה נמנעת.  

חשוב לציין שמפקח עבודה ראשי הוציא הנחייה לבודקים מוסמכים האוסרת  שימוש בחולית תורן לצורך שתילה, וגם זאת לאחר פניות רבות שלי, ולאחר שהיצרן הודיע שהדבר אסור. לאחרונה נאלץ אותו בודק מוסמך לפסול עגורן אחר בבת ים שנשתל באמצעות חולייה תורן לפי הפרט שתכנן.

אחת מהטענות של הבודק היתה שבעבר יצרן POTAIN אישר אלמנט שתילה בעגורני MC בשנת 1997 אך מדובר היה באישור אחד ויחיד נקודתי לעגורן מסויים לפי מספר סידורי. אסור לבודק מוסמך להשתמש באישור חריג שניתן לעגורן מדגם מסויים ולהלביש אותו על עגורן מדגם אחר וממשפחה אחרת, תקנות עגורני צריח ברורות מאוד בעניין זה.  

להשלמת התמונה, ולמען הסר ספק,  אני מפנה להוראות פרק 9.1 בת”י 4473 חלק 1 כללים לשימוש בטיחותי במכונות הרמה: עגורנים שם נקבע כי פירוק והרכבת עגורנים יעשה אך ורק בהתאם לספר היצרן אשר נושא את המספר הסדרתי והדגם של העגורן.

בודק זה חטא פעמיים, הוא גם אישר עגורן בניגוד לתיק רישום הדגם וגם עשה עבירה חמורה על נוהל בודקים מוסמכים שכן הוא זה שתכנן את פרט השתילה וגם נתן תסקיר לכלי.  במילים פשוטות  הבודק גם תכנן וגם אישר את מה שתכנן. בעניין זה לא ברור לי מדוע מפקח עבודה ראשי, מר חזי שוורצמן יושב בחיבוק ידיים ובמקום לשלול לו את ההסמכה חרף ההפרה הברורה של הנוהל הוא מונה לשמש כמרצה בקורס בודקים מוסמכים לעגורני צריח.   

תליית משקולות   ב OUT OF SERVICE  בעגורני לאפר בניגוד לתקנה 71 והפרת נוהל מפע”ר למצבי קיצון  – פרקטיקה פסולה זו הינה בניגוד לתקנה 71 לתקנות העגורנים ונחשפה על ידי בועדת הכנסת שהתקיימה ביום 3.6.23 . באותה הועדה מינהל הבטיחות בעבודה “שיחק אותה” מופתע, אך התברר שהוא ידע על הפרת התקנות משנת 2016 ובחר להעלים עין.   

פרקטיקה לא חוקית זו נוגדת את תקן התכנון האירופאי FEM 1005   את הוראות ספר היצרן של העגורן הספציפי ואת תקנה 71 לתקנות העגורנים. פרקטיקה זו שימשה לצורך ציפוף עגורני לאפר באתרי בנייה באמצעות הרמת זוית החנייה למעל 80 מעלות הרבה מעבר לזו המאושרת על ידי יצרן העגורן כפי שמופיע בספר שהוצג למעבדה המוסמכת לצורך רישום הדגם.        

גם כאן ישנה אחריות כבדה על בודק מוסמך שכן במועד עריכת התסקיר עליו לבדוק האם עגורנים המוצבים בחפיפה אינם מפרים את נוהל מפע”ר לעבודה במצבי קיצון. הבדיקה פשוטה, לפי המרחק בין תרני הכלים יכול  בודק עגורנים לדעת בדיוק באיזו זווית תיהיה הזרוע בזמן שהעגורן אינו בשימוש וככול שהזווית אינה תואמת להוראות ספר היצרן שאושר בזמן רישום הדגם חובה על הבודק המוסמך לפסול את העגורן. זווית המנוחה גם מוזנת ומכוילת במחשב העגורן כך שניתן לבדוק זאת במועד התסקיר.

כאן המקום להזכיר את התאונה שאירעה באתר בנייה בהרצליה ב 1.6.23 שחשפה את נושא תליית המשקולות, וכי בשל צפיפות רבה של עגורני צריח עגורן אחד קרס וגרם לנזק לעגורן אחר. את הצפיפות הזו היו צריכים למנוע הבודקים המוסמכים אשר נתנו תסקירים לכלים חרף העובדה שהם הפרו את נוהל הצבת עגורנים במצב קיצון ולא היו מרחקי בטיחות מספיקים ביניהם. 

 חשוב לציין שהערה כללית בתסקיר לפיה “יש לפעול לפי נוהל מפע”ר למצבי קיצון” אינה פוטרת את הבודק המוסמך מאחריות, ונראה לי שנכון שמפקח עבודה ראשי יוסיף בתסקיר הבדיקה “רובריקה נוספת” לעגורני לאפר שבה מאשר הבודק המוסמך שהמנוף חונה בזווית מאושרת בהתאם לספר היצרן שהוצג בזמן רישום הדגם.     

עגורני צריח מטפסים חיצונית למבנה –  לפחות משנת 2015 מודע מנהל הבטיחות בעבודה כי נעשה שימוש בעגורנים מטפסים חיצונית למבנה וכי למעשה צורת התקנה זו לא אושרה במסגרת תיק רישום הדגם. גם כאן במשך שנים עצם מינהל הבטיחות עיינים.

כל רכיבי הטיפוס, המהווים שינוי ברכיבי אלמנט הבסיס של העגורן אשר כלל אינם מופיעים בספר יצרן העגורן. מדובר בפטנט ישראלי שעל הבעלות עליו מתקוטטות בהליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב שתי חברות ישראליות ליבוא עגורנים.   

גם כאן, הבחינה של בודק מוסמך אמורה להיות מאוד מאוד פשוטה, בחינה האם תצורת  הטיפוס החיצונית אושרה ברישום הדגם, ככול שאין רישום כזה, בודק מוסמך שמאשר הפעלה של כלי  כזה לוקח על עצמו אחריות נזיקית ופלילית וגם את הסיכון שחברת הביטוח תסיר את הכיסוי הביטוחי בפוליסה. 

כך לדוגמא עגורנים המטפסים חיצונית למבנה של היצרנים שבהם נעשה שימוש היום מופיעים בספר היצרן בתצורת שתילה בקרקע, בתצורת מרכב עם משקולות וטיפוס פנימי. כל שינוי בחלקים של בסיס העגורן המשנים את התצורות הללו מהווה “שינוי של חלק בחלק אחר שאינו מאותו סוגו ואינו בעל אותן תכונות” בניגוד לקבוע בתקנה 11 (ב) לתקנות העגורנים. על כן,  ישנה חובה לרשום את הדגם מחדש. בודק מוסמך שמאשר עגורן שכזה לוקח על עצמו סיכון לשאת באחריות פלילית ונזיקית חמורה.

בהקשר לעגורנים מטפסים חיצונית למבנה, מפקח עבודה ראשי מודע לכך שבודקים מוסמכים היו מעורבים בתכנון אלמנט הטיפוס והם גם אלו אשר בודקים את העגורן ומאשרים אותו לשימוש.  חרף זאת מפקח עבודה ראשי נוקט בחוסר מעש בסוגייה, ביום שיקרה אסון לא יוכל מפקח עבודה ראשי לטעון שלא ידע על התופעה וכי הדבר אינו בתחום סמכותו ואחריותו זהו מחדל של ממש.   

בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בבג”צ 7314/22 סקייליין עגורנים נ’ מנהל הבטיחות בעבודה שעסקה בנושא הקוקפיט מערכת להפעלת עגורנים מהקרקע, סירב בית המשפט העליון לסטות אפילו “במילימטר” מתקנה   11 א לתקנות העגורנים. בית המשפט העליון קבע שאפילו אם מדובר רק בהוספת כבל מאריך למערכת ההפעלה של העגורן, עדיין וכלשון כב’ הש’ עמית זו “התנגשות חזיתית עם תקנה 11 א”  בשל התנגשות זו בית המשפט העליון דחה את העתירה.   

המסר הוא מאוד חד וברור כל שינוי במבנה העגורן או במנגנון הפעלתו מחייב רישום מחדש של דגם. בודק מוסמך המאשר להפעלה עגורנים עם שינויים במערכות אלו  שלא אושרו ולא נרשם דגם מחדש מפר את החוק וחורג מסטנדרט.    

אחריות בודקים מוסמכים למכונות הרמה אחרות

כל האמור ביחס לבודקים מוסמכים לעגורני צריח רלוונטי גם לכל בודק מוסמך למכונת הרמה אחרת.

קריסת עגורן נייד בכפר סבא: בימים אלו מתמודד בודק מוסמך למכונת הרמה עם תביעה בהיקף של מיליוני שקלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין אירוע קריסת עגורן זחלי נייד בכפר סבא שהביא למותה של נטע רוטמן ז”ל.

בדיון האחרון שהתקיים בתיק זה הזדעזע בית המשפט ממצבו התחזוקתי של העגורן שגם לעין בלתי מקצועית די ברור שאסור היה לבודק מוסמך לאשר את העגורן לשימוש.

בדיון שהתקיים בכנסת בשנת 2020 ערכתי בפני ועדת העבודה בכנסת מצגת ביחס לעגורן זה וגם חברי הועדה הזדעזעו ממצב העגורן והיה די ברור שיש פה חוסר אכפתיות קיצוני של הבודק המוסמך. במקרה זה התביעה אינה רק במישור הנזיקי, אלא גם ביקשתי לחייב את הבודק המוסמך בתשלום פיצויים עונשים למשפחת המנוחה. 

אסון במת ההרמה בעזה – על אסון זה כתבתי מאמר, ואני סבור שגם כאן לבודקים המוסמכים היה אסור לתת תסקיר להפעלת הבמה. כפי שאני מבין את תפקידו של הבודק המוסמך הוא אינו מסתכם רק בלבדוק את תקינות הבמה, אלא, עליו לוודא לפחות בזמן הבדיקה כאשר הוא נוכח בשטח שהשימוש בבמות ההרמה או כל מכונת הרמה אחרת אכן נעשה בהתאם להוראות היצרן. לדעתי המקצועית ישנה חובה על הבודק המוסמך לפסול כל כלי לשימוש אם השימוש בו אינו תואם להוראות היצרן.

באסון עזה התברר שהבמות שימשו כתורן לנשיאת אנטנות וציוד קשר, מדובר בשימוש החורג מהוראות היצרן, כאשר הבודק המוסמך הגיע לשטח הוא ראה את ציוד הקשר מותקן בסל הבמה, הוא ראה שהבמה חונה עם הזרוע מורמת למעלה בניגוד להוראות היצרן, במצב כזה אסור היה לו לתת תסקיר המאשר המשך שימוש בניגוד להוראות היצרן, אם היה עושה כן האירוע היה נמנע. 

פסילת עגורנים ניידים של  ERKIN  – לאחרונה הוטלה על בודקים מוסמכים למכונות הרמה, החובה לבדוק לעומק גם את עגורני  ERKIN התורכיים שהותקנו על משאיות.  ביחס לעגורני ארקין הרושם שלי הוא שמנהל הבטיחות בעבודה פשוט נכנע ללחץ וזרק את האחריות לנושא  על הבודקים המוסמכים במקום לשלוח את העגורנים לבדיקה במעבדת המתכות של הטכניון כפי שעשו בעבר מפקחי עבודה ראשיים.

לאחר הוצאת ההנחיה של מר חזי שוורצמן, מפקח עבודה ראשי, מיום 10.4.25 המאשרת הפעלת עגורני ארקין בכפוף למתן בדיקת בודק מוסמך שוב קרסה זרוע עגורן ארקין באתר בנייה בראשון לציון.

בתחילת השבוע, בתאונה שאירעה במזרח ירושלים, קרס מנוף העמסה עצמית של היצרן EFFER על רכב בו נסעו אישה ותינוקת אשר ניצלו בנס. ניתן לראות את האירוע בסרטון הבא:

לאחר האירוע נשלחה אלי תמונה של חלק מהזרוע שבה נראה באופן ברור כי בוצע בה ריתוך לא מקצועי. לא ידוע לי מתי בוצע הריתוך ביחס למועד התסקיר אבל עצם העובדה שהכלי הגיע לשלב שיש צורך לבצע בו ריתוך ותיקון סדקים רק מחזק את רשלנות משרד העבודה שבמשך שנים לא פעל להסדיר את נושא בדיקות מטלורגיות למנופים ניידים.

בידי ראיות לכך שמר רן כהן, סגן מפקח עבודה ראשי, קיבל תלונות כתובות משנת 2016 על בעיות מטלורגיות במנופים ניידים. התלונות לא טופלו, ב 2018 קרס עגורן עם בעיות מטלורגיה וגרם למותה של נטע רוטמן ז”ל כעת בנושא עגורני ארקין את אחריות למחדל מנסים לגלגל לבודקים המוסמכים.  

תמונה של הריתוך בעגורן EFFER   שקרס על רכב במזרח ירושלים:

על כן, אני סבור שבודק מוסמך, עד להסדרת נושא הבדיקות המטלורגיות למנופים ניידים לא  צריך לקחת אחריות או סיכון.  יש לבודקים מספיק ניסיון וידע מקצועי לראות את העגורן ולהתרשם ממצבו הטכני והתחזוקתי, יש לבודק שיקול דעת עצמי אם להתנות מתן תסקיר לעגורן בביצוע בדיקות אל הרס לאיתור סדקים נסתרים או כל בדיקה מטלורגית אחרת.   

מר דוד נגר, הממונה על כלי הרמה טעוני בדיקה במנהל הבטיחות בעבודה, בתצהיר שהגיש לאחרונה  לבית המשפט המחוזי בעניין רוטמן,  התנער מאחריות המנהל לנושא בדיקות מטלורגיות והטיל את האחריות כולה על הבודקים המוסמכים. להלן הפסקה מתצהירו של מר נגר:

הינה כי כן, אפילו מינהל הבטיחות בעבודה סבור שמי שאחראי לנושא המטלורגיה אלו הבודקים המוסמכים ולא הוא. בנסיבות אלו אני סבור שהבודקים המוסמכים לא צריכים לאכול את “דייסת הרשלנות” שבישל מינהל הבטיחות בעבודה אשר נוקט בחוסר מעש קיצוני בסוגייה, חרף אין ספור תאונות. על הבודקים לפעול בהתאם להוראות הנוהל ולתצהירו של מר נגר.  

1. הנוהל קובע כי לבודק מוסמך סמכות ליתן תסקיר לתקופה קצרה יותר מזו שקבועה בתקנות. לכן, יש לבודקים שיקול דעת לתת תסקיר לשישה חודשים בלבד או כל תקופה אחרת קצרה יותר שיראו לנכון. 
2. במקרים שיש ספק בנושא מטלורגיה יש לפעול לפי הכלל “אם יש ספק אין ספק” על בודק מוסמך להתנות מתן תסקיר בביצוע בדיקות אל הרס או כל בדיקה מטלורגית אחרת שימצא לנכון בנסיבות העניין.

התצהיר של מר נגר רק מבהיר שאם יקרה אסון, מינהל הבטיחות בעבודה, יטיל עליכם את מלוא האחריות למקרה בטענה שלא הפעלתם שיקול דעת מקצועי נכון לגישתו,  כאשר עצם העובדה שאין במנופים ניידים חובה לבצע בדיקות מטלורגיות (כמו בעגורני צריח) נטועה כולה ברשלנות וחוסר המעש של מינהל הבטיחות בעבודה.    

מתן תסקירים לעגורנים ניידים המותקנים על משאיות כעגורנים להעמסה עצמית:

תופעה נוספת שבה נתקלתי  אשר יוצרת בעיני הטעייה של בודקים מוסמכים כלפי חברות הביטוח ומפעילי המנופים הוא מתן תסקירים למנופים המותקנים על משאיות אשר ברישיון הרכב שניתן על ידי משרד התחבורה כלים אלו מסווגים כרכבי עבודה N3 – עגורן נייד אך בתסקיר נרשם שמדובר “בעגורן להעמסה עצמית” חרף הנספח המצורף לרישיון – בשלב זה לא ראיתי להרחיב עוד בנושא שיקבל התייחסות נפרדת בהמשך לאור מחדלו של משרד העבודה בעניין זה.   

מדוע עד היום לא הועמדו לדין פלילי בודקים מוסמכים, מכון התקנים או הטכניון ?

לדעתי התשובה לכך היא חוסר הבנה של משטרת ישראל ביחס לתפקידו ואחריותו של הבודק המוסמך כשלוח מטעם המדינה לבדיקה האם העגורנים והמנופים מופעלים מותקנים ומתוחזקים טכנית בהתאם להוראות התקנות התקינה וספרי היצרן. 

לעצם העובדה שבמהלך השנים האחרונות בשלושה אירועים קשים ביותר של קריסת עגורנים כמו:  קריסת העגורן בבת ים, קריסת העגורן ביבנה וקריסת העגורן בכפר סבא, מונה מכון התקנים כמומחה מטעם המשטרה לחקירת התאונה יש קשר ישיר לכך שהבודקים המוסמכים המעורבים לא קיבלו את ההתייחסות הראויה בדוחות החקירה של המעבדה למכאניקה והידראוליקה במכון התקנים.

חשוב לציין שהמעבדה במכון התקנים  המנוהלת על ידי בודק מוסמך שנמצא בניגוד עניינים גם במישור מול קולגות  למקצוע שחלקם אף בחנו אותו בבחינת ההסמכה וגם במישור חקירת תאונות עגורנים שבהם היו מעורבים לקוחות המכון.  

בשל ניגוד עניינים זה של מכון התקנים הוגשה על ידי תלונה ליועץ המשפטי לממשלה שהתקבלה והובילה לכך שמכון התקנים הוצא מרשימת המומחים של המשטרה. מכון התקנים אינו מוסמך עוד לשמש כמומחה בתיקים פלילים בתאונות קריסת מנופים עגורנים ומעליות.  

בעבר במקרים של תאונות עגורנים או בנושאי בדיקות כשל בעגורנים מונה מוסד הטכניון לצורך קבלת דו”ח לאיתור הכשל  בדיוק כפי שנעשה בעניין חניון הברזל, בעניין אינג’ יהלום ובעניין נפטון.

אני תקווה שהטכניון יחזור לחקור תאונות  ואירועי כשל כמו זה של עגורני ארקין. אין לי ספק שמכון הטכניון יעשה זאת  באופן מקצועי, ענייני,  ללא ניגוד עניינים וללא משוא פנים ויציב את העובדות המקצועיות בדו”ח החקירה כפי שהם. דוח כזה של מוסד יוקרתי כמו הטכניון יקל מאוד  על בתי המשפט לקבוע את האחריות של הבודקים המוסמכים ואיתור הגורם לתאונות.

סיכום

תוך כדי כתיבת מאמר זה, אירע אירוע חמור באתר בנייה ברח’ הרכסים ברמת גן, כאשר קיר דיפון קרס וגרם למפולת עפר ופגיעה ביציבות בניין סמוך. אירוע זה הינו כשל הנדסי חמור שגרם לכך שעובד נלכד, וצוות רפואי נאלץ לקטוע את רגלו באתר הבנייה כדי לחלצו ועל המשטרה לבצע חקירה מעמיקה של האירוע ולפעול להעמדה לדין פלילי.

נראה שאין מחלוקת כי על הבודקים המוסמכים ישנה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. ביחס לבודקים מוסמכים כמו ביחס לכל תחום מקצועי אחר הוראות החוק, התקנות התקינה הם עמוד האש שלפני המחנה ואחריו צריך ללכת הבודק המוסמך.   

בית המשפט בעניין חניון הברזל הלך לפי קביעות החוק והתקינה וקבע שהמהנדס הפר את הוראות אלו ודי היה בכך כדי להרשיע אותו בגרם מוות ברשלנות.   

בית המשפט לא ראה לנכון להתייחס לכל מיני “תזות” והמצאות וחישובים שאינם רלוונטיים. ואם נתרגם זאת לתחום כלי ההרמה אל לו לבודק מוסמך להסתמך על כל מסמך אחר  של יצרן שנשלח “מהצד” או אישורים נקודתיים של יצרנים שמוצגים “רק בישראל” וכל מיני מסמכי “ישראבלוף” הנוגדים את הוראות החוק והתקינה, בודק מוסמך העושה כן עלול למצוא את עצמו מתמודד עם אחריות נזיקית פלילית וללא כיסוי ביטוחי.   

הכותב עו”ד ישראל אסל, בעל תואר ראשון במשפטים (LL.B), הקים את משרדו בשנת 2006 ומתמחה בייצוג נפגעי גוף פרטיים בתאונות דרכים, תאונות עבודה ומקרי רשלנות. הוא מטפל באופן אישי בתיקים מורכבים של נפגעים קשים, לרבות במצב וגטטיבי, פראפלגיה, קוואדרופלגיה וקטיעות גפיים, תוך מתן מעטפת שיקום מלאה והתאמות דיור.

המשרד מתמחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה בתחום התעשייה, חקלאות וציוד הנדסי, ונחשב למוביל בתחום.

המשרד מייצג נפגעים מול ביטוח לאומי, לרבות בוועדות רפואיות ועררים, ומתמחה בייצוג נפגעי גוף בתביעות מול חברות הביטוח. עו”ד אסל מקפיד לפעול ביצירתיות בתיקים, תוך ראייה כלכלית ואסטרטגית של ההליך, משלב ידע משפטי, טכני והנדסי ייחודי, מה שמחזק את עמדת לקוחותיו מול חברות הביטוח והקבלנים.

עו”ד אסל פעיל ציבורית, משמש כיועץ המשפטי לפורום למניעת תאונות עבודה ומוביל מאבקים לשיפור הבטיחות בענף הבנייה. בזכות פעילותו הוענק לפורום פרס דרור לשינוי חברתי על ידי שופטת העליון בדימוס דליה דורנר.

עו”ד אסל יזם את הקמת יחידת פל”ס בלהב 433, קידם עדכוני נהלים במשרד העבודה ותמך בתקני פיגומים חדשים. הוא מופיע תדיר בוועדות הכנסת ובתקשורת, ומשפיע על קביעת מדיניות למניעת תאונות עבודה.

* האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לעורך דין לצורך ייעוץ מקצועי, ייצוג וליווי משפטי.