משרדנו צבר ניסיון רב בטיפול בתאונות נפילה מגגות שבירים וקונסטרוקציות מתכת. טיפול בתיקים אלו מחייב ידע טכני ומקצועי רב. עיקר התאונות קורות בשל העובדה שאין תקינה אחידה למרחק בין מרישים (פטות) שאליהם מבריגים את חיפוי הגג. ככול שהמרחק בין הפטות גדול יותר, כך התמיכה לחיפוי הגג חלשה יותר. ולכן לפני עבודה על גג שביר חובה לעשות סקר לגג, לאתר סיכונים ולבדוק מרחק בין מרישים. אם המרחק בין המרישים גדול יותר מ 50 ס”מ תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה כל גגות שבירים או תלולים) התשמ”ו 1986 מטילות חובה לנקוט באמצעי בטיחות מחמירים, כמו שימוש בלוחות דריכה או זחילה או שימוש ברשתות למניעת נפילה. כמובן שבגג חייבת להיות מערכת קווי חיים שאליה יכול העובד לחבר את רתמת הבטיחות בזמן עבודה על הגג.
ישנם חומרי חיפוי שונים שמטעים את העובד שעולה על הגג, נותנים לו תחושת ביטחון מוטעית , כמו לדוגמא פח איסכורית שנותן תחושה לחומר קשיח שניתן לדרוך עליו, אך היו לא מעט מקרים שעובד דרך גם על פח איסכורית וזה קרס ולא הצליח להחזיק את משקל הגוף של העובד, במיוחד אותו חלק איסכורית שנמצא בקצה הגג ללא תמיכת הפטה.
ישנם חומרים נוספים שנחשבים שבירים, כמו אסבסט פריך, פוליקרבונט ואיסכורית.
סיבה נוספת לנפילת עובדים מגג שבירים, היא דריכה מקרית על “סקיילייט” לוח פוליקרבונט (סנטף) שקוף שמשלבים בין לוחות חיפוי גג אטומות כדי לאפשר כניסה של אור למבנה. עם השנים לוח הפוליקרבונט מתייבש מקרני השמש, מאבד משקיפותו, מצהיב והלוח הופך להיות שביר במיוחד.
